צ׳ט הופך אותנו לטיפשים? כנראה שלא, אבל יכול להפוך אותנו לביקורתיים יותר.
המחקר האחרון של MIT על כך ששימוש קבוע בצ׳ט מחליש את המוח שותף היום בכמה קבוצות מקצועיות שאני נמצאת בהן ועורר שיח על המשמעויות בקרב אנשי HR ופיתוח עובדים שמשתמשים בכלי בינה בעיקר כדי לייצר תוכן.
דל״פ שלי: צפיה ממושכת בטיקטוק מסכנת יותר את האנושות מאשר שימוש בצט.
כל כניסה של טכנולוגיה משבשת מחלישה מיומנויות מסוימות ומעצימה אחרות. לכן זהו תור הזהב של החשיבה הביקורתית.
אז איך נראות שגרות של חשיבה ביקורתית כשמייצרים תוכן עם בינה?
3 הצעות לאימוץ:
1. חפזון הוא אסון. חכי רגע לפני שאת קוראת את התוצר שקיבלת.
הגיעי לבחינת התוצר שקיבלת כשאת מנותקת עד כמה שאפשר, אחרי הפסקה ממושכת (אחרי יום עבודה זה בכלל מעולה). ככל שתהיי פחות מושקעת תוכלי להיות יותר ביקורתית כלפיו.
2. מקליטה פגישות ומקבלת מהמכונה תמלול אוטומטי?
אל תאחסני עדין את המקלדת או המחברת והעט. רשמי משפטי מפתח במהלך הפגישה, דברים ״שקופצים״ לך ובידקי אח״כ אם המכונה התייחסה אליהם.
3. קראי בקול רם את התוצר שאת מקבלת
כן…יש משמעות לקריאה בקול ולא קריאה דוממת. הקידוד איכותי יותר, סביר שתתמקדי יותר בתוכן כי תקראי לאט יותר, סיכוי נמוך יותר להסחות דעת, ובכלל תהיי ביקורתיות יותר.
שרלוק הולמס – שאל שאלות והפעיל חשיבה ביקורתית?
2024 היתה שנת הקאמבק של שרלוק הולמס עם סדרות ספין אוף חדשות (Sherlock & Daughter והסדרה ווטסון). לצד העדנה הטלוויזיונית המחודשת, אפשר למצוא לא מעט מאמרי דעה עם השגות על יכולות הסקת המסקנות והחשיבה הביקורתית שלו. למרות הביקורת (ככה זה עם אגדות גם אם הן דמות ספרותית) הנה כמה דברים ששווה לקחת משרלוק:
הוא כינה את המוח שלו ״עליית גג״ והתעקש לא לזכור מידע שלא רלוונטי. הוא היה מודע לקיבולת הזכרון וזה היה שנים לפני מבול קבוצות הווטס אפ / תזכורות / פרסומות וכו׳. הוא התרכז רק במה שחשוב, בכאן ועכשיו. הפסיכולוגית טורי היגינס מכנה את זה ״להיות ב-flow״.
הוא האמין בשליפה וברפלקציה שנים לפני שהתחילו לדבר בעולם על ״למידה משמעותית״. הוא התאמץ לזכור עובדה חשובה, היה מרבה לשלוף אותה ולעשות עליה רפלקציה, לפעמים במצבים שונים כדי לחזק את הזכרון. גאון.
הוא הקדים את זמנו והיה פריק של מודל 5 WHY שאל מלא שאלות וחתר כל הזמן למצוא עובדות באמצעות תשאול. אני קוראת לזה ״מדעות חסרות ראיות ל- POV מבוסס״. כן, גם את הקולגה המאתגרת ביותר אפשר לפצח אם ניגשים לשיחה נכון.
הוא היה מאסטר בתקשורת – הוא הבין שתקשורת היא ליבת מערכות יחסים ואיסוף מידע. בסיפורים עליו ועל ווטסון יש המון דוגמאות כיצד הוא מתחבב על אנשים ומוצא מכנה משותף כדי שזה יסייע לו בתשאול.
הוא האמין בהשהיית שיפוטיות – הוא ניגש לאתגר חדש ״נקי״ עד כמה שאפשר ממידע קודם או מהניסיון שלו, שאל שוב ושוב שאלות וחיבר את הנקודות. מיכאל קאלט (Think Smarter) קורא לכולנו לנקות את סל הניסיון שלנו, להקשיב ולשאול שאלות.
על חתונמי וחשיבה ביקורתית.
בפרק אתמול שודכו ברק, מנחה סדנאות על קבלת החלטות, וחן, רואת חשבון.
הקו המנחה של הפרק: שניהם רגישים ומאוד לוגיים.
כנראה בגלל זה בחרו שמנהל טקס החופה ישאל אותם האם הם מתחייבים לשאול שאלות ולא להניח הנחות. נו, כי הם מאוד לוגיים.
בואו נעשה קצת סדר –
רובנו מתקשים ולא שואלים שאלות ביום יום. בגלל הרגל וקבעון, בגלל הטיות שמנהלות אותנו וקיצורי דרך שהמוח עושה, בגלל התרבות, בגלל שלא נעים.
יש עוד לא מעט ״בגללים״ כאלו.
לשאול שאלות ולא להניח הנחות זאת המלצה מצוינת לכל הזוגות של חתונמי.
זאת המלצה לכולנו.
אפשר וצריך לתרגל שאילת שאלות ולהפעיל חשיבה ביקורתית. בזוגיות שלנו בחיים האישיים ובעבודה, בהובלה, בניהול, בפתרון בעיות ובעבודה עם AI. ככל שנעשה את זה יותר נהיה אנושיים יותר.
כן. אני טליג ואני צופה באדיקות בחתונמי.
והנה, כתבתי על חשיבה ביקורתית בלי להזכיר את המילה ״קונספציה״.
5 טיפים לשיפור יכולת התשאול והובלת השיחה שלך.
1. סיפרו או תיארו לך משהו? לשאול למה?
השאלות המוערכות ביותר הן אלו שבאות מיד אחרי אמירה של מישהו אחר, הן מחזקות את הצורך שלנו ללמוד יותר על מה שנאמר. כנראה שאין משהו שמעביר יותר טוב את המסר ש"אכפת לי ממך" מאשר שאלת ההמשך. ״למה״ מאפשרת להעמיק הצידה, למעלה ולמטה.
2. להתחיל לשאול שאלות פתוחות
טיפ שחוק, אני יודעת. ובכל זאת, שאלות טובות לא יסתכמו בתשובה כמו "כן" או "לא" או שליפת תאריך או נתון מסוים. מענה על שאלה פתוחה יהיה רחב ויעורר שאלות המשך טובות יותר.
3. להסתכל על שיחה כטקס החלפת מתנות
כבר בשנות ה-90 של המאה הקודמת 😊 החלו להתפרסם מחקרים על כך שניהול שיחה מבוססת הרבה שאלות משיגה שתי מטרות: החלפת מידע וניהול רושם. ככל שאהיה נדיבה יותר בשאלות (הטובות) שאשאל, אשתף יותר ברעיונות שליֿ, ואגרום לצד השני לחשוב וגם לשתף אותי במידע איכותי יותר. הי, מי לא אוהב מתנות?
4. להפוך את השאלה השניה שלך לשאלה הראשונה.
למה? כי בד״כ השאלה השניה שלנו היא הראשונה, אנחנו פשוט לא מתכננים מספיק טוב את השאלות שלנו. אנחנו שואלים משהו ראשוני ואז מדייקים בשאלה השניה. הנה כמה דוגמאות:
· ״מהם האתגרים שלך לשנת 2025?״. שאלה שמזמנת תשובה ארוכה, אולי תיאור של 5 אתגרים, וברור שאח״כ נשאל: ״מהם המרכזיים שלך״? אז פשוט לדייק בהתחלה: ״מה הם 2 האתגרים שתרצה לטפל בהם ב-2025״?
· ״אמא, מתי את חוזרת מהעבודה״? האמא תשאל למה, והמתבגרת תענה שהיא צריכה את הרכב בערב. אז למה לא לשאול מההתחלה: ״אפשר לקחת את הרכב בערב?״ שאלה אחת שתענה מתי האמא חוזרת מהעבודה ואם יהיה למתבגרת רכב בערב.
· ״נצא לקולנוע ביום שישי״? החברה תענה ותשאל בחזרה ״מה בא לך לראות״? או ״מה יש בקולנוע״? במקום לשאול מההתחלה: ״רוצה ללכת לראות את הסרט הזה והזה ביום שישי״? שאלה אומנם סגורה אבל תסגור את העניין מהר.
5. להיזהר משאלות ״בור ללא תחתית״
כשהמתבגרת או חברה טובה שואלת ״אני נראית נורא במכנסיים האלו״? צריך להבין שזאת לא באמת שאלה. זאת אמירה. היא אומרת המון על הערכה עצמית, כוונות וחלומות שלה.
ההמלצה שלי? עדיף לא לענות על שאלות כאלו.
זאת מלכודת שקשה לצאת ממנה 😊
אז מה שאלו אותנו ב-2024 בראיונות עבודה?
איך שלא הופכים את הרשימות (ועברתי על לא מעט) השאלות חוזרות על עצמן.
שתי מחשבות שלי בעניין:
1. שאלת ״ספר לי על עצמך״. מה באמת המטרה שלה?
להתחיל בשאלה קלה ולשחרר לחץ אצל המרואיין? לנצל קצת זמן אוויר לפני שמתחילים באמת להתניע? אם כן, יש שאלות טובות יותר לעשות את זה.
או שאולי המטרה שלה היא להבין קצת יותר טוב מי המועמד שלפני לפי מה שהוא בוחר לספר? אם כן, מיותר לבקש שיספר על עצמו. זה רחב ויכול להיות מתיש לשני הצדדים, מה גם שאת קורות החיים מקבלים לפני הראיון.
חלופה אפשרית: ״קראתי את קורות החיים שלך. נניח שהראיונות אצלנו מצולמים, כמו קטעי הקישור (טסטות) בתכניות ראליטי. מה השורה שהיית רוצה שיכתבו מתחת לשם שלך כך שתסכם מי אתה״? והנה אתגרנו את המןעמד וגרמנו לו לחשוב.
2. די עם שאלות החוזקות והחולשות (השימוש בהן במגמת ירידה ובכל זאת…). המועמד מגיע מוכן. לא נלמד הרבה מהמענה שלו. חלופה אפשרית: ״ספר לי על פידבק שקיבלת ממישהו. בעבודה, בחיים הפרטיים. על מה פידבקו אותך״? הבחירה לספר על פידבק חיובי או שלילי כבר תחשוף עוד מידע על המועמד לפני שאנחנו מעמיקים בתשובה שלו.
שאילת שאלות היא מלאכה וצריך לתרגל אותה. פרטים אצלי 😉
4 המלצות לבניית תכנית הדרכה ופיתוח ארגוני במהירות 1.5. ובלי מילה אחת על AI.
אחרי מעל לשבועיים וחצי של חופש לרענון הנפש (בהצלחה חלקית) ודיאטה מרשתות, חזרתי לפיד עמוס פוסטים על בניית תכניות עבודה.
על מה אני עובדת עם השותפים שלי בארגונים אליהם אני מגיעה?
1. מעבר לתכניות חצי שנתיות. מיטיבי לכת? אפילו רבעונית. זה אפשרי. גם כשמכוונים אסטרטגיה ומטרות ארגוניות.
2. איתור צרכים קצר. ממוקד. לא חייבים גם סקר, גם פגישה וגם שולחנות עגולים. תכנון נכון של המהלך יקבע עם מי וכמה צריך לדבר ויניב מיקוד במעט שאלות וייתר את כל השאר.
3. קביעת פגישות של 45 דק. יחייבו אתכם להגיע חדים, לנצל את הזמן בשאילת השאלות החשובות בלבד ובהאזנה אמיתית לתשובות. והצד השני? יעריך את ניצול הזמן שלו נכון 😉.
4. אין כמו תשאול במעלית. פגשתם על הדרך מישהי בין הקומות? שאלה אחת טובה ותצאו עם לא מעט מידע. ככה סתם. גם אם היא או הוא לא הופיעו ברשימת האנשים שצריך לדבר איתם.
אנחנו חיים בעולם במהירות 1.5.
ובמילים ייעוציות יותר – עולם של אי ודאות והמון בלתמים.
בואו נתחיל להתנהל ככה. חבל על הזמן.
מה זה הנדסה ארגונית? ולמה לתהליכי האבחון שלי אני קוראת ככה?
קודם כל, זאת תצורה של פיתוח ארגוני.
גארי סלטון הגה את המושג ב־1994. הכוונה לפיצוח של בעיה ארגונית (פיתוח של אנשים, תרבות ותוכן) והוא מוגש כתוכנית עבודה מפורטת.
ההנחה היא שבני אדם הם אורגניזמים מעבדי מידע וניתן להבין התנהגות של אנשים באמצעות המודל הבסיסי של ההנדסה:
חשיבה על Input ארגוני >>> תהליך עיבוד Process ו>>>Output.
איך ייראה תהליך ניתוח ופיצוח שלי?
